מחברות מאוירות בעבודת יד

אני לא ממש זוכרת מה חיפשתי, אולי מחברות.

ואז נפלה עיני על הבלוג שלה שבו היא מסבירה איך ליצור מחברת בעבודת יד.

אני כבר יוצרת מחברות, אבל תמיד הייתי תלויה בנשמה טובה אחרת שתתפור עבורי, כי איכשהו כשכולם למדו לתפור עם מכונה, אני למדתי דוקא נגרות. (גם זה לא ממש צלח, אני חייבת להודות, וכמעט השארתי את הראש שלי באחת המכונות, אבל זה אולי לסיפור אחר).

ואז, פגשתי את הבלוג של עדינהbookbinder.

אני מודה שהתאהבתי כבר במבט ראשון,

דווקא מהפשטות, מחוסר היומרות ומהשלמות שבאי השלמות.

עדינה לא יוצרת מוצרים מפונפנים ומושלמים.

במחברות שלה רואים את העבודה שנעשתה, את החיבורים והתפרים וזה משהו שגרם לי להתרגשות ממשית.

התאהבתי בעדינה, (-:, טוב, לא ממש בה רק בעקיפין כי עדינה שומרת די בקנאות על אנונימיות ותמיד מצטלמת מאחורי איזו מחברת גדולה שהיא יצרה לבד ואנחנו לא באמת מכירות, אבל הרגשתי מן גל כזה של התרגשות מההבנה שעכשיו אוכל ליצור הכל בעצמי בזכות המתנה שקבלתי מעדינה.

מכירים את זה ששוטף אתכם גל של אימפולסיביות ואתם חייבים, פשוט חייבים לעשות משהו ברגע זה?

לי זה קורה לא מעט מסתבר וללא שום תכנון מוקדם..

וכך מצאתי את עצמי חותכת בהתרגשות דפים, מעטפות נייר ובעצם כל מה שנקרה בדרכי, כדי ליצור מחברת ראשונה.

קצת התביישתי בתוצר, היה לי ברור שהוא לא מושלם, אבל במקביל הייתי גם ממש גאה.

מחברות אישיות בעבודת יד, מהדף הראשון ועד האחרון.

מוזמנים להציץ בה גם כאן

לגמרי לא מעשי, ועם זאת, כל כך לגמרי שלי.

וידוי קטן:

נדמה לי שאחד הדברים שהכי מלהיבים אותי בזה, שאני לא תלויה באף אחד,

יש לי את החופש לבחור כל איור שלי, סוגי דפים שונים, עם שורות או בלי,

וליצור מחברת חדשה.

לא מוגבלת מראש למספר דגמים, אלא פשוט יכולה לחלום-

וליצור.

וידוי קטן נוסף-

אולי עדינה ואני עוד נשתף פעולה וכשיספיק לי לתפור, אעביר למומחית ממני את החוט והמחט.

אבל נכון לכרגע ממש כיף לי ההתנתקות המדיטטיבית הזו.